החלטה בתיק ע"מ 2333/10

השאלה המונחת לפתחי בתיק זה פשוטה בתכלית: האם בחלוף שלושה עשר חודשים מאז היה מעורב לכאורה בזריקת בקבוק תבערה, שחרור הנאשם, קטין כבן 16, עלול לסכן את ביטחון האזור?

בימ"ש קמא סבר כי במצב העובדתי וההלכתי כיום, המסקנה הינה שאכן שחרור העורר עלול לסכן את ביטחון האזור ברמה כזו המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים.

הסנגור מבקש לחלוק על קביעה זו הן מתוך חלוף הזמן והן מפאת גילו של העורר. הסנגור מציין כי יש לתת משקל משמעותי לעובדה כי חלפו שלושה עשר חודשים מאז בוצעה העבירה, במהלכם לא היה מעורב במעשים אסורים. עוד הדגיש הסנגור כי העורר תלמיד בית ספר אשר אביו, העובד ברשות הפלסטינית, מוכן לערוב לשחרורו. לבסוף, לאור שאלותיי במהלך הדיון הציע הסנגור כי העורר ישהה במעצר בית בכפר סורדה המרוחק ממקום מגוריו בג'לזון. עוד נמסר כי לנוכח מעבר המשפחה לכפר סורדה מתוכנן שהעורר יעבור לבית ספר אחר.

התובע התנגד לערר. לטעמו, לנוכח מהות המעשה אין לומר כי די בחלוף התקופה האמורה כדי להפחית מחזקת המסוכנות. עוד טען התובע כי המעשה לווה בחשש ממשי של החיילים לחייהם, דבר שהביא לפתיחה באש. כן הוסיף וטען התובע כי העורר הודה שהתכוון ליידות אבנים בהזדמנות נוספת. לאור האמור, ביקש התובע לדחות את הערר.

בתום שקלא וטריא הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר.

אין ספק כי המעשה המיוחס לעורר בעל מאפייני חומרה וסיכון לא מבוטלים. כבר עמדנו על כך שאבן, או בקבוק תבערה כבמקרה זה, פגיעתם רעה ללא זיקה לגיל משליכם. ואכן המציאות לימדה אותנו כי, לעתים אף ללא חשיבה מרובה, צעירים בני גילו של העורר גרמו במעשיהם לתוצאות הרות אסון. על רקע זה, נקבעה ההלכה לפיה עבירות של זריקת בקבוקי תעברה יובילו ככלל למעצר עד תום ההליכים, גם כאשר מבצעיהן הינם קטינים.

אולם, עם כך הוא הכלל, נראה כי במקרה הנוכחי מן הראוי לחרוג ממנו וזאת ממספר טעמים מצטברים. ראשית, מעיון בחומר הראיות נראה כי דובר במעידה חד פעמית של העורר. ואכן, אין כל ראיה לכך שהעורר חזר לסורו מאז אוגוסט 09'. זאת ועוד, מתיאור האירוע עולה כי העורר נגרר אחרי חברו אשר הציע לבצע את העבירה וקבע את מקום ביצועה. העורר אף "התנדב" להישאר מאחור כתצפיתן. על כך יש להוסיף שמחומר הראיות עולה כי כתוצאה מזריקת בקבוקי התבערה על ידי החבר, פתחו החיילים בירי והחבר נהרג. על אף שאין לכך ראיות ברורות, רגליים לסברה כי מות חברו של העורר הרתיע את העורר, אשר כאמור לא ביצע עבירה נוספת.

לצד שיקולים אלה, יש להביא בחשבון את גילו של העורר ואת החלופה שהוצעה על ידי הסנגוריה. מסתבר כי משפחת העורר אמורה לעבור להתגורר בכפר אחר ואבי העורר הציע להקדים מעבר זה, המלווה גם בשינוי מקום לימודים. גם לעניין זה יש לקוות כי תהיה השפעה חיובית, כאשר העורר יורחק מהסביבה אשר השפיעה עליו לבצע את העבירה.

בנסיבות אלה, בשים לב למכלול השיקולים האמור, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את ערר הסנגוריה ולהורות על שחרור העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 7,000 ש"ח.

ב.       מעצר בית בבית המשפחה בכפר סורדה. עם זאת, העורר יוכל להגיע לבית ספרו.

ג.        התייצבות לכלל הדיונים המשפטים בעניינו. לעניין זה זימון שהועבר לסנגור יראה כזימון כדין.

לא יעמוד העורר בתנאים אלה ייעצר העורר ויובא בפני שופט ערכאה ראשונה עד לתאריך 12.10.10.

ניתנה היום, 28 בספטמבר 2010, כ' בתשרי התשע"א, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: השש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: